פרויקט_ירושלים_סופי

29 / 108

לפיתוח ולניצול הזדמנות.
התעלמות מהמשמעות
התרבותית של השכונות והתמקדות
באטרקטיביות התיירותית של העיר
העתיקה בלבד היו תוצאה של
ההתעלמות מהפוטנציאל התיירותי
הגדול שיש לשכונות הראשונות,
לרחובות אטרקטיביים, לריכוז של
מבנים אדריכליים יוצאי דופן וכדומה.
מאז שנות השישים נהרסו שכיות
חמדה אדריכליות יוצאות דופן, לרוב
כדי להקים תחתן מבנים חדשים בעלי
מאפיינים אדריכליים חסרי ייחוד. כך
קרה למשל בתליטא קומי, בבית הדגל
ובכי“ח, אשר מרובם לא נותר זכר.
רק בשנים האחרונות קודמו ויושמו
תכניות בודדות שהפכו רחובות
מסוימים לאטרקטיביים לתושבים
ולמסחר, לרוב בעקבות פיתוח סביבתי
והוצאת התחבורה מהם. כך נעשה
בחלקים מרחוב בצלאל ומרחוב
אגריפס וברחובות ש“ץ ושמעון
בן שטח. דוגמה מוצלחת במיוחד
לתהליכי שימור ופיתוח הוא רחוב
ממילא, שם שומרו בתים ישנים ובד
בבד הפך הרחוב למוקד תיירותי
משגשג. מטרת השינוי במקרים
אלה לא הייתה — ובצדק — השימור
כשלעצמו, אלא פיתוח הרחובות
לטובת התושבים. שמירת המורשת
הבנויה הייתה העוגן, גורם המשיכה,
ובסופו של דבר המסגרת שנתנה את
הרוח ואת האטרקטיביות למקומות
אלה.
שחזור בית שטרן במתחם המסחרי של שכונת
ממילא. האבנים מוספרו לצורך פירוק ושחזור
2010 .של המבנה בתוך המתחם החדש
Djampa צילום:
29 5800 תכנית אב למטרופולין ירושלים
ירושלים הבנויה